הגישה המקובלת היום
ברוב הארגונים ניהול חירום נראה בערך כך: כתיבת רשימת תרחישים ספציפיים + נוהל מסודר שנותן להם מענה. לרוב מדובר במסמך ארוך, בטבלאות “אם‑אז”, ובמקרה הטוב עורכים גם כמה תרגילים עבור התרחישים הללו.
למה זה לא עובד
בגדול, כי כשאנחנו מסתמכים על חיזוי תרחישים, תמיד יהיה תרחיש אחד שלא חשבנו עליו. אבל גם אם נערכנו לתרחיש מסויים, הוא לעולם לא מתרחש בדיוק כפי שתוכנן.
נוהל קשיח שמתבסס על “כך יקרה” לא תמיד עומד בלחצים ובאילוצים המקומיים ובתנאים הרחבים, אותם אפילו קשה יותר לחזות.
בארגונים שבהם ציפו שהכל ילך לפי התרחיש - נשארו חשופים כשזה לא קרה.
כי אשליית שליטה, יותר מסוכנת מחוסר שליטה.
All Hazards Approach
מוכנות רב מערכתית למצבי חירום
אנשים | תהליכים | מערכות | החלטות
הגישה שאני מציע: All Hazards Approach
זו לא גישה לתרחיש אחד, אלא סט יכולות ארגוניות שמאפשרות יכולת רחבה לפעול נכון מול כל תרחיש באשר הוא.
במקום נוהל שבלוני - מערכת גמישה, מלאת ידע, וכזו שמאפשרת שיקול דעת בזמן אמת. זהו סט של עקרונות מנחים, תשתית פעולה, וזרימת מידע.
למה זה קריטי במיוחד היום
נדמה לי שאחרי חמש שנים של ארועי חירום מדיסציפלינות שונות, שאיש לא צפה, אין צורך להכביר במילים מדוע לא כדאי להתמקד בתרחיש, ושנכון הרבה יותר להתמקד ביכולות הארגוניות.
אם זה מדבר אליכם
כדאי שתדעו שזה לא מהלך קל כדי להגיע למיומנות ארגונית כזו, זה דורש הרבה השקעה, מחוייבות, תרגולים ודיוקים. אבל זו הגישה הנכונה להתמודדות בריאה וריאלית במצבי חירום בלתי צפויים.
אני כאן לבנות איתכם את המערך הזה.